<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בשלח</h1>
<h2>דף כז:</h2>
שבו איש תחתיו, אלו ארבע אמות, שלש אמות שלו ואמה אחת כדי פישוט ידיו ורגליו. אל יצא איש ממקומו, אלו אלפים אמה של תחום שבת, וכי מאחר שדרשו חכמים אלפים אמה מן המקרא הזה, אל יצא איש ממקומו למה הוצרכו חכמים לארבע אמות אלו הוצרכו שהוציאוהו גוים או רוח רעה חוץ לתחום השבת, והניחוהו כל מקום שהניחוהו נתנה לו התורה מקום לשבת, שנאמר שבו איש תחתיו, כמה הוא תחתיו, ארבע אמות שלש אמות שלו ואמה אחת כדי פישוט ידיו ורגליו. ושנו חכמים במשנה [עירובין מ"א ע"ב] מי שהוציאוהו גוים, או רוח רעה חוץ לתחום השבת, אין לו אלא ארבע אמות, ומאי זה טעם העמידו חכמים אלו אלפים אמה לתחום השבת, ממקראות שדרשו חכמים, אל יצא איש ממקומו, נאמר כאן מקום, ונאמר להלן מקום, שנאמר ושמתי לך מקום (שמות כ"א), למדנו מקום מניסה, ושמתי לך מקום, וניסה מן ניסה, שנאמר אם יצוא יצא הרצח (במדבר ל"ה), וניסה מן גבול מן המקרא הזה, ואם יצוא יצא הרצח, וגבול מגבול, שנא' ומצא אותו גואל הדם (שם כ"ז), וגבול מחוץ מן המקרא הזה שנא' ומצא אותו (גואל) גואל הדם (שם) וחוץ מחוץ שנא' ומדותם מחוץ לעיר (שם), למדנו דבר מדבר עד שהעמידו תחום השבת על אלפים אמה. ושנו חכמים בברייתא [סוטה כ"ז ע"ב], ומגרשי הערים וגו' ומה ת"ל אלפים אמה, שכבר נאמר אלף אמה, שנא' ומגרשי הערים וגו' מה ת"ל אלפים אמה ומה ת"ל אלף אמה, לומר לך אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום השבת.
<h2>דף ל:</h2>
[ויאמרו לאמר] ר' אלעזר בן תדאי אומר, משה פתח תחילה, וישראל גומרין עמו, משה אמר אשירה לה', וישראל גומרין כי גאה גאה, משה אמר עזי וזמרת יה, וישראל גומרין ויהי לי לישועה, משה אמר ה' איש מלחמה, וישראל (אמר) [אמרו] ה' שמו, וכולן כענין זה.
